המוסר הכפול של השמאל יוצא החוצה תחת אש

שלום,

המחזאי יהושע סובול הופיע אתמול בערוץ 2 והביע שם בפני עם ישראל את דעתו המלומדת והמוסרית בענין עזה (כמובן שמוסרית, הרי סובול הוא איש רוח, מחזאי, בוגר פילוסופיה בסורבון, מתנגד ל"כיבוש" הישראלי ב"שטחים", בקיצור, אוטוריטה של ממש בענייני מוסר לחימה).

הנקודה שמר סובול ביקש להעביר היתה שמזל שהמלחמה מול עזה הגיעה עכשיו ולא בעוד כמה שנים, כי אז לחמאס היו כבר כאלו יכולות ארטילריות לפגוע קשה במרכז הארץ ש"היו מביאות אותנו למצבם של הבריטים במלחמת העולם השניה, שבה הבריטים נאלצו לבצע הפצצות שטיח על ערים, כמו למשל על העיר דרזדן, שבה נהרגו בהפצצה כזו עשרות אלפי אנשים" .

הסבר:

1. "הפצצות שטיח" שסובול מתייחס אליהן היו הפצצות ללא אבחנה בהיקף אדיר, כאלו שבהן המטרה היא לא הריסת מבנה מסוים בתוך עיר אלא הריסת מרכז של עיר גדולה באלפי טונות של פצצות ופצצות תבערה המוטלות תוך כמה דקות ע"י מאות מטוסים, הפצצה שגורמת ל"סופת אש" אדירה שגורמת הרס עצום והורגת עשרות אלפי אנשים ואף יותר מכך, ממש כמו פגיעת פצצה גרעינית קטנה (בהפצצות הגרעיניות על הירושימה ונגסקי נהרגו פחות אנשים מאשר ב"הפצצת שטיח" קונבנציונליות אחת על טוקיו ועל ערים אחרות ביפן ובגרמניה הנאצית באותה תקופה.)

2. סובול, ואני מסכים לדעתו בענין זה, רואה בבריטניה הגדולה דוגמא למדינה מוסרית, קנה מידה למדוד ביחס אליו מוסר במלחמה. גם נתניהו התייחס בעבר למלחמתה של בריטניה בנאצים כאמת מידה מוסרית.

פרשנות:

1. מתברר שכאשר הטרור מגיע או נראה כעלול להגיע למרכז הארץ ( ל"מדינת תל אביב" ? ), רבים מאותם אנשי מוסר יפי נפש שמתנגדים בדרך כלל להפעלת כח צבאית יעילה ב"שטחים", מבינים פתאום שהמוסר שלהם בעצם מאפשר בהחלט להרוס ערי אויב שלמות על תושביהן בהפצצות זוועה חסרות אבחנה. מסתבר שהרג המוני של אלפי אזרחי אויב אינו עוד לדעתם דבר שחל עליו איסור מוסרי מוחלט של "פשע נגד האנושות" ו"טבח עם", אלא זה משהו שבהחלט ניתן למצוא לו צידוק מוסרי, ולכן כמובן גם משפטי, ואפילו לא בתסריט אפוקליפטי אלא בתרחיש מציאותי מאד ומוחשי מאד בעתיד קרוב וסביר (אם לא נכריע את חמאס כעת ונמנע ממנו להתחמש מחדש, התסריט שבו מר סובול מצדיק הרג המוני חסר אבחנה של עשרות אלפי אזרחים יהפוך מתאורטי למציאות ודאית תוך זמן קצר, גם לדעתו).

2. ואם כך, אז כעת אפשר, ורצוי מאד, לצורך הדיון בציבור הישראלי על המוסר הצבאי שלנו, לחזור ולשאול ביתר תוקף את יפי הנפש למיניהם את השאלה מה ההבדל בין טרור שפוגע קשה בחיים וב"מרקם החיים" בעיר אחת בתוך "הקו הירוק" (למשל שדרות, אשקלון, קריית שמונה, נהריה) ובין טרור שפוגע פגיעה כזו בעיר אחרת בתוך "הקו הירוק", למשל תל אביב או רמת השרון. מה ההבדל ??!!
אם זה מוסרי להפעיל עוצמה צבאית הרסנית אדירה, עד כדי טבח המוני מכוון, כדי למנוע ירי רקטות על תל-אביב או רמת השרון, אז למה לא מוסרי לעשות את זה בדיוק, או אפילו הרבה הרבה פחות (סיכולים ממוקדים למשל), כשמדובר בירי על שדרות. לתושבי שדרות ולשאר תושבי ה"פריפריה" המופגזת של ארצנו הקטנטונת יש זכות לדרוש דיון צבורי בשאלה זאת, לעמת את אותם יפי נפש, ואת אדוני המוסר של בג"ץ, עם המשמעויות המוסריות של הדעות שלהם, דעות שאינן עומדות במבחן מוסרי פשוט ובסיסי של השוואה "בין דם לדם".

3. אני לא קורא למחוק כעת את עזה ב"הפצצות שטיח" כמובן, אין צורך בזה, אבל במסגרת דיון ציבורי נדרש כזה יש מקום להזכיר שרק לא מזמן היו אצלנו הצהרות פומביות שכלקח ממלחמת לבנון השניה, אם תהיה מלחמה נוספת נגד חיזבאללה בלבנון אז הפעם כפר לבנוני שיירו ממנו או מסביבתו הקרובה מטחי קטיושות לעבר ישראל, כל הכפר ייחשב ליעד צבאי אחד שיותקף וייהרס, במקום תקיפה נקודתית "כירורגית" ברמה של מבנים ספציפיים בכפר או של חוליות שיגור ספציפיות באותו כפר. יש מקום לשאול למה אם זה מוסרי וקביל משפטית מול חיזבאללה, למה לא ליישם את זה מיידית ברצועת עזה לפני שחס ושלום עוד חייל שלנו ייהרג שם. אם יורים טילים מבית להיה צריך להבריח את תושביה (זה כבר קרה) ואז להרוס את כולה בהפגזה והפצצה שיטתית עד שהירי ממנה ייפסק לחלוטין, בין אם בשל הפסקת הירי מרצון ע"י המחבלים או שלא נשאר שם אף מחבל חי. ואותו דבר חל על עזה, ועל כל מקום שממנו יורים על מדינת ישראל, בין אם יורים על קיבוץ קטן ליד הגבול או על עיר גדולה במרכז הארץ.

4. הגיע הזמן שנפסיק לשחק עם עצמנו משחקי "נדמה לי" של מציאות מדומה ומוסר כפול ונקבע בבירור, גם לעצמנו וגם לאויבינו, שמי שיורה על מדינת ישראל ישראל הורגת אותו, שמקום שיורים ממנו על ישראל, אפילו אם מדובר בעיר, המקום הזה ייהרס בצורה שיטתית אלא אם כן יובהר לנו שהירי משם נפסק לחלוטין, ואחרון, שמדינה או גוף מדינתי (רצועת עזה למשל) שיורים ממנה על ישראל פותחת בכך מלחמה כוללת נגד מדינת ישראל על כל הכרוך בכך, ולא משנה אם מי שירה זה הצבא של אותה מדינה או ארגון טרור כזה או אחר הפועל בשטחה, אלא אם הובהר לנו בצורה הברורה ביותר שמדובר בתקלה חמורה אשר ייעשה מאמץ נחוש מיידי ומתמשך מצד אותה מדינה למנוע חזרה על תקרית שכזאת (תגובת ממשלת לבנון לירי הקטיושות על נהריה השבוע נשמעה כמו תגובה שכזאת, וטוב שכך).

5. לא מדובר כאן ב"בעל הבית השתגע", אלא בתגובה מוסרית הכרחית של מדינה המחויבת לחייהם ושלומם של כל אזרחיה, בדיוק כמו בריטניה.

אורי

חזרה לרשימת המאמרים