עוד התבטאויות אומללות של אולמרט וברק
שלום,
באחד מסרטי הקולנוע הטובים ביותר שנוצרו
אי פעם בישראל, "תעלת בלאומילך", יש את הרגע שבו ניסים עזיקרי בתפקיד עובד העיריה
שיודע וגם התריע שבעצם אין בכלל פרויקט של חפירת תעלה במרכז תל-אביב, מטפס על שלט
רחוב וצועק משם "קישקוש!! שטויות!!" לעבר ראשי העיר המדברים בשבח ה"פרויקט". הם אלו
שמנותקים מהמציאות ומסרבים להבין זאת, ומעדיפים להמשיך
"כרגיל".
אולמרט לבני וברק מתנהגים באופן שמזכיר
את ראשי עיריית תל-אביב בסרט, וממש מתחשק לצעוק "קישקוש!! שטויות!!" ועוד כמה דברים
הרבה יותר קשים אליהם וביחס להתבטאויות שלהם בימים האחרונים.
ההבדל הוא שבניגוד לסרט "תעלת
בלאומילך", כאן מדובר במציאות, בחיי אדם, ובגורל המדינה.
עוד דוגמא (מהיום, http://news.walla.co.il/?w=//1376304) ל"ראש האנליטי המבריק" של אהוד ברק ול"מנהיגות" של אהוד אולמרט
:
(ציפי לבני לא יותר טובה, וגם היא
שיחררה בימים האחרונים התבטאויות שמראות על ניתוק או התעלמות בוטה
מהמציאות)
אולמרט, היום, בעת ביקור באוגדת עזה:
"אין לי ספק שהמצב בינינו ובין החמאס הוא מצב של טרום התנגשות בלתי
נמנעת"
ובמקום לצאת להתקפה כבר עכשיו, אתה
מעדיף להמתין עד שהאויב יהיה מוכן לגמרי ואז יתקוף אותנו (בלתי נמנע, אמרת בעצמך)
במלוא העוצמה, ואז האבידות שלנו יהיו מירביות. נכון?
זו בדיוק השגיאה של גולדה מאיר ומשה
דיין ממלחמת יום הכיפורים, שידעו שהאויב עומד לתקוף אותנו והעדיפו לחכות שהאויב
יתקיף אותנו ראשון כשהוא יחליט, כלומר כשהוא יהיה מוכן לחלוטין לקראתנו, בשיא
כוחו.
השגיאה הזאת עלתה לנו אז בהרבה יותר
מאלף חיילים שנפלו בקרב, ותעלה לנו הפעם גם באזרחים הרוגים, ילדים, בשדרות ובאשקלון
ואולי גם ערים ויישובים נוספים שייכנסו בינתיים לטווח.
אהוד ברק הוסיף כי "האפשרות של חטיפת
חייל במדינת ישראל הוא פיגוע אסטרטגי שתוך מספר שעות הופך לבעיה לאומית ותוך יממה
נהפך לבעיה בינלאומית".
ובמקום לשנות בצורה מהותית את "חוקי
המשחק" שהאויב כופה עלינו באופן מכוון ומחושב, במקום "להפוך שולחן" ולשבור אותו על
ראשם של מנהיגי האויב, ה"מנהיגים" שלנו מקבלים את המצב הקיים ואת "חוקי המשחק" שהצד
השני קובע, ולא מנסים בכלל לשנות זאת, למשוך את העימות האלים הזה ל"מגרש" ול"חוקים"
שבהם ישראל תנצל את היתרונות שלה ותהיה פגיעה פחות לחולשות שלה. יוזמה היא אחד
מהעקרונות החשובים ביותר בתורת המלחמה. כח צבאי, ולא משנה מה גודלו ביחס לאויב,
שמתנהג בצורה צפויה ולא יוזם, מועד להיות מובס, או לפחות לספוג מכות קשות וכואבות.
מאז ההתנתקות, למעט תקופה קצרה לאחר
חטיפת גלעד שליט שבה ניתנה לפיקוד הדרום יד מעט יותר חופשית לתגובה ובה צה"ל הרג
כמעט אלף מחבלים וזאת כמעט ללא נפגעים בצידנו, למעט זאת, היושמה בגבולנו עם עזה היא
אך ורק יוזמה של חמאס.
ממשלת אולמרט, וכמוה גם הממשלות שהיו
בראשות ברק ופרס, לא מבינות את הצורך "לשנות את חוקי המשחק" שהצד השני כופה עלינו
ללא תגובה משמעותית מצידנו, או פשוט לא מעיזות לעשות זאת, משיקולים כאלו ואחרים
שכולם כמובן לא קבילים כי מדובר במעילה באמון העם ובמילוי חובת התפקיד
שלהם.
אולמרט אמנם ניסה פעם אחת לשנות את חוקי
המשחק, במלחמת לבנון השניה, רק שהוא עשה זאת שצורה כושלת להחריד כידוע, ומאז הוא לא
מעיז לעשות דבר לא מול עזה ולא מול חיזבאללה.
"מאז פעולת צה"ל במרכז רצועת עזה (סיכול
פיגוע מנהרת תופת חוצת קו שעמד להתבצע) שיגרו הפלסטינים עשרות רקטות קסאם לעבר
יישובי מערב הנגב ... לאחר ההפגזה החליט ברק לסגור את מעברי הסחורות לרצועת
עזה."
שוב, כרגיל.
מה שקורה כאן חמור ועקרוני בהרבה
מאי-פעולה לשינוי המצב ו"חוקי המשחק" שהאויב כופה עלינו ע"י יוזמה שלו וחוסר יוזמה
נגדית שלנו. מה שקורה כאן זו הפרת ההתחייבות הבסיסית ביותר של מדינת ישראל לספק
בטחון קיומי ליהודים, המטרה היחידה שלשמה הוקמה מדינת ישראל. רבע מליון ישראלים
נמצאים תחת הפגזות בקצב שעולה ויורד לפי שליטת חמאס אבל לא נפסקות, ומדינת ישראל לא
עושה דבר כאילו המצב הזה קביל. ראשי המדינה (הנוכחיים) הפכו זאת להרגל קבוע לשאול
שרי חוץ ומנהיגים מהעולם את השאלה הרטורית "מה אתם הייתם עושים לו היו יורים כך על
ארצכם?", אבל למרות שהתשובה ברורה גם להם, הם לא פועלים באותו אופן מתבקש ומובן
מאליו, כלומר להגן על אזרחי מדינת ישראל ע"י הפעלת כח ככל שיידרש כדי להביא במהירות
להפסקה מלאה של הירי לזמן רב מאד. אין אף "תשובה נכונה" אחרת להתקפות כאלו. כל
העולם יודע זאת ורואה בזה מובן מאליו. ראשי המדינה יודעים זאת, אבל לא עושים זאת,
וזאת מעילה באמון מהסוג החמור ביותר.
ממשלות בן-גוריון, אשכול, שרון, ונתניהו
ידעו להפעיל כח בנחישות וביעילות כדי לסיים מצב בלתי נסבל מעשית ועקרונית של ירי על
ישראל כאשר זה נכפה עלינו, בין אם ע"י מלחמה כוללת, או מבצע צבאי גדול (למשל "חומת
מגן"), או פעולה צבאית מוגבלת שיוצרת הרתעה ממשית מול הצד השני כי הוא מבין שהצד
שלנו רציני וזו אזהרה אחרונה לפני פעולה גדולה יותר (למשל תקיפת תשתיות תחבורה
וחשמל בלבנון בתקופת ממשלת נתניהו הקודמת ושר הבטחון ארנס). ממשלת ישראל הנוכחית לא
מעיזה לעשות דבר יותר מצעדים סמליים ואיומים שברור אפילו לנו שהם חסרי כיסוי ולכן
יוצרים ההיפך מהרתעה.
אורי
חזרה לרשימת המאמרים